החלטה בתיק בר"ע 1246/06

1.         זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט סארי ג'יוסי), (להלן - בית משפט קמא) מיום 12/11/2006 בתיק בש"א 2096/06 במסגרת תמ"ש 7330/06 לפיה חייב בית משפט קמא את המבקש בתשלום מזונות זמניים לקטין בסך של 2,200 ש"ח וכן בתשלום הפרשי מזונות בסך של 5,000 ש"ח.

2.         רקע עובדתי:

א .         המבקש והמשיבה נישאו ביום 14/5/2002.

ב .         מנישואי הצדדים נולד ביום 8/8/2003 בנם אושרי, כיום בן כ-3.5 שנים.

ג .          בני הזוג פרודים וחיים בנפרד. בעניינם תלויות ועומדות בבית משפט קמא מספר תביעות, בין היתר, תביעה למשמורת ותביעה למזונות.

ד .         ביום 22/8/2006 הגישה המשיבה בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

ה .         ביום 12/11/2006 נתן בית משפט קמא את החלטתו בעניין מזונות זמניים וחייב את המבקש בתשלום מזונות זמניים לקטין בסך של 2,200 ש"ח לחודש וזאת בנוסף לקצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח הלאומי וכן בתשלום של 5,000 ש"ח בגין הפרשי מזונות.

3.         אלה בתמצית נימוקי הבקשה:

א .         טעה בית משפט קמא בקובעו כי המבקש משתכר סך של 6,000 ש"ח בחודש תוך שהוא מתעלם מהמסמכים שהוצגו במהלך הדיון בפניו, לפיהם הכנסת המבקש לא עולה על שכר המינימום במשק. 

ב .         טעה בית משפט קמא בכך כי חייב את המבקש לשאת בהוצאות גן עבור הקטין במסגרת חינוכית פרטית. בהתאם להלכה הפסוקה יש לקבוע כי החיובים שיוטלו על האב מדין תורה וכן מדין צדקה יהיו עפ"י תעריף של מסגרות חינוכיות ציבוריות ולא עפ"י תעריף של מסגרות פרטיות.  

ג .          טעה בית משפט קמא בכך כי חייב את המבקש לשלם הפרשי מזונות והתעלם מהעובדה שהוכחה, לפיה קיבלה המשיבה סך של 18,000 ש"ח כבר בחודש אפריל 2006 בעת שהמבקש עזב את הבית.

4.         המשיבים התנגדו לבקשה וביקשו להשאיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה.

5.         דיון

א .         ביחס לטענת המבקש כי לאור גובה השתכרותו האמיתי, יש להפחית בהתאם את שיעור המזונות הזמניים שנפסקו עד לסכום המינימום בסך של 1,200 ש"ח. דין הטענה להידחות. הלכה פסוקה היא כי:

"המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו, שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו, עד שיתברר דינו. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את העניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, לח(4), 105 בעמ' 108) (להלן  - פסק-דין גלוזמן).

כמו כן, יש לזכור כי:

"צו זמני למזונות אינו מכריע בזכות האישה למזונות, ובית המשפט, הדן במזונות הסופיים, הוא שבודק את זכותה ואת טענות ההגנה של הבעל על-פי הראיות שלפניו. מכאן גם ברור, שצו זמני כזה אינו מהווה מעשה-בית-דין, שכן אין הוא קובע את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים, ואין שום מניעה שפסק-דין סופי יסטה ממנו" (ראה פס-דין גלוזמן בעמ' 110).

ב.                  בעניין שבפנינו, פסק בית משפט קמא מזונות זמניים לקטין בסך של 2,200 ש"ח.

בהתחשב בכך כי: "רק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בכל הקשור בשיעור המזונות שפסקה הערכאה הראשונה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשיעור מזונות זמניים..." (ראה רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3) 347, בעמ' 350) וכן לאור ההלכה המושרשת לפיה: "רוחב שיקול הדעת המוענק לבית משפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור" (ראה בר"ע 603/04 פלונית נ' פלוני, פדאור 04 (15) 599), אין מקום להתערב, בשלב זה, בקביעת בית משפט קמא בעניין גובה המזונות הזמניים.